.          

           

מהומת ההכנות לחג נמצאת בשיאה, כי נותרה רק שעה עד כניסת חג הסוכות !

אמא עסוקה במטבח ,ואבא טורח עמל בין כלי העבודה ! יוסי מסתבך בחוטי החשמל המיועדים להאיר את הסוכה, בעוד דוד ושרה על סולמות ,זרועותיהם עמוסים בענפים לסכך ,מייעצים להדריאל על מיקום הקישוטים בסוכה.

הדסה ,היושבת בסמוך לשולחן, צופה במתרחש. בליבה היא מודאגת שההכנות לחג שאותו היא כל כך אוהבת לא יסתיימו בזמן , וגורמת לה לחוש קצת לחוצה.

לאחר  תכסיות של ראש השנה והחזרה בתשובה של יום כיפור שבהם א-לוקים שפט את כל הבריאה ,מהנמלה הקטנה ביותר ועד לנשיא ארצות הברית, מרגישה הדסה שמלך מלכי המלכים מתכונן להצטרף אלינו בסוכותינו על מנת להשתתף במשך שבוע בחיינו היומיומיים. היא יודעת שהוא מגיע כמו ידיד, ושהוא יהיה קרוב אלינו יותר מאשר בשאר ימות השנה.

זה טוב יותר מכבוד ,זו ממש שמחה אמיתית.

-   חסרה תמונה לכניסה! מכריז לפתע הדריאל.   

הדסה, האם את מוכנה לטפל בזה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הילדונת מסכימה ללא היסוס, מאושרת משיתופה בהכנות לקבלת החג.

לאחר חיפוש בין חפציה, היא בוחרת ציור לצביעה שבו  ניתן לראות את "קטי סוכתי", שהיא אחת הדמויות החשובות מהספר האהוב עליה. על התמונה רואים הבובה החמודה האוחזת בידיה את ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.

כמו שאר המשפחה, הדסה עובדת ללא לאות! הציור עכשיו כמעט מושלם. נשארו רק כמה מקומות בלתי צבועים.

לפתע כולם מזדרזים! אבא מסדר את קופסת כלי העבודה, יוסי מדליק את האורות בסוכה, שרה מחזירה את הסולם למקום ומכריזה שהיא הראשונה בתור למקלחת, בעוד הדריאל קורא להדסה כדי לתלות את התמונה על הדלת.

    -  אבל לא סיימתי, עונה היא בדאגה, נשאר לי...

     -  אני מצטער, אחות קטנה אבל לא נותר זמן! אל תדאגי, זה מאוד יפה ככה! הוא מרגיע אותה, ולוקח את הציור מידיה.

ואז בעזרת אקדח הסיכות תולה אותו על הדלת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בלילה, בשכבה במיטתה אותה הסכים אבא להוריד כדי שגם היא תוכל לישון עם הגדולים בסוכה, הדסה מתמוגגת מהסוכה המשפחתית. לדעתה היא מקסימה, עם השרשראות התלויות ללא מסמרים או חוטי ברזל על תקרת הירק, יריעות הבד העדין, ובייחוד התמונות, זו של ה"אושפיזין" למשל (שבעת אורחי הכבוד, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. שאנו מארחים כל יום במשך שבוע החג). היא מפנה את מבטה לכיוון דלת העץ. ומתמקדת בציור שלה.

- כמה חבל שלא הספקתי לסיים אותו בזמן! היא חושבת. האתרוג המסכן נראה קצת אומלל ללא הצבע החום בקצהו!

ואז היא מפהקת במלוא פיה!

לאחר יום עמוס שכזה, מגיע לה ליל מנוחה.

עיניה נעצמות!

 

- המבינים אתם שללא הקצה שלי, מבכה ברגע זה האתרוג, אני פסול ! זאת אומרת שאני כבר לא משמש לכלום !

- אם להיות כנות, איננו מצטערות על כך שאתה פסול ! עונות זוג ענפי הערבה. עצם הרעיון שננוענע מהדרום לצפון, מהמערב למזרח, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, לא נעים לנו! ואנו מאוד מרוצות מכך שנמנע מהמנהג ה... טיפשי הזה!

- להיות חלק מארבעת המינים, לא חשוב לכן? שואלים בהפתעה שלושת ענפי ההדס.

- לא ! מצהירות הן בלי בושה, מפני שאנו אוהבות רוגע, אנו שונאות שמנערים אותנו !

- זה לא מפתיע אותי מפי חסרות טעם וחסרות ריח ( הערבה חסרת ריח ואינה מניבה פירות) ! רוטן הלולב הארוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו הרגע שבו בוחרת הדמות הקטנה לצאת מהציור.

בקפיצה מרשימה, היא נוחתת במרכז השולחן, מניחה את הזר לרגליה, ואומרת:

- שלום חברים, וחג סוכות שמח ! הרשו לי להציג את עצמי, אני קטי סוכתי ! לשירותכם, ולעזור לכם להוריד לעולם את אורו של מלך מלכי המלכים מלמעלה למטה ! הבאתי לשם כך את ארבעת המינים, כשהם מאוגדים יחדיו ובאותה התנועה, יש להם את הכוח האדיר לכוון את "קרני הפלא של מעלה" לעבר מי שמנענע אותם !

וקטי סוכתי קדה קידה.

- ובכן, נדמה לי שתהיה לך עבודה הערב ! אומר אחד ההדסים בביישנות, המצב נראה לי מעט סבוך !

 

- הו, ולמה זה? שואלת קטי המודאגת מעט. כולכם כאן אם אינני טועה ?

- כן!

- אז מה הבעיה?

- הבעיה ? ובכן, מייבב הפרי הצהוב הקטן. בגלל שהדסה לא סיימה לצבוע את הציור, אין בי שימוש ! ובנוסף לכל ערבה וערבה לא רוצות  להשתתף...

- ... זה לא נורא כל כך, קוטע אותו הלולב, ואומר בהטעמה, התאומות נחותות יחסית לשאר הקבוצה ! אין לנו צורך בהן !

 - ... נחותות !? מצטעקת ערבה בכעס. ומה אתה חושב שאתה, ממרומי הגבעול שלך !? כולנו כאן יודעים שאתה רק נאה דורש, ולא יותר !

- די, די! כולם להירגע ! מנסה לפייס קטי סוכתי. אין זה יפה להתרגז כך, ובמיוחד לאחר הימים החשובים שעברו עלינו !

טוב, נתחיל בבעיה הראשונה !

בידה היא לוקחת את האתרוג, ואז מוציאה זכוכית מגדלת מכיס שמלתה. ובוחנת בריכוז את קצה הפרי :

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

- מממם....  אומרת היא בדאגה, ה"פיטם" שלך אכן לא במצב טוב !

- המה שלי? שואל האתרוג.

- ה"פיטם" שלך, כך נקרא הקצה הקטן על ראשך ! הבה נראה מה אפשר לעשות בשבילך !

היא שולפת מתיקה בקבוקון קטנטן עליו כתוב בבירור : אבקת הידור

- זה בדיוק מה שאתה צריך !

- את בטוחה ?

- בוודאי ! קרא בעצמך : מיוחד לאתרוגים.

מיד, היא שולפת את הפקק ומפזרת אבקה בנדיבות על האתרוג.

אתרוגנו מתעטש פעם או פעמיים :

- נו, איך אתה מרגיש ?

- הרבה יותר טוב ! והפיטם שלי ?

קטי שוב מקרבת את זכוכית המגדלת לראש הפרי :

- הכול מסודר ! אין זה מושלם, אך אתה כשר עכשיו !

- באמת ! זה נפלא !

- יופי, שכל אחד יחזור למקומו ! אפשר להתחיל ! אומרים ההדסים בשמחה !

- להתחיל ! אני בהחלט מזהה אתכם, אתם, חסרי הטעם ובעלי ריח ( ההדסים מניבים פירות שאינם ראויים למאכל אדם אך ריחם טוב ) ! תמיד מוכנים לפעולה !

- אדון לולב עם הפילוסופיות שלו... מצחקקות האחיות ערבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

- מצידן של אווזות ירוקות נוצה, דבר לא יטריד אותי !

- אוי... ! מצטער האתרוג, עצוב לי לשמוע אתכם רבים כך !

- כן, זה מאוד עצוב ! מסכימה קטי סוכתי. ואם הריב לא ייפסק, לעולם לא נצליח למשוך את הכוחות העליונים !

- בכל מקרה, כולם ישנים כאן, הסיפור שלנו לא מעניין איש ! עונה לולב.

- אבל זה כל כך חבל ! צועק אתרוג. אינכם יודעים מה אנו מפסידים !

- ומה אנו מפסידים ?

- נפספס את השפע של סוכות !

- השפע של סוכות ? מה זה ?

קטי סוכתי מחפשת בתיקה, מוציאה ספר ומדפדפת בו במהירות :

- הנה, היא אומרת, זה כתוב כאן : דעו ידידיי שמלך מלכי המלכים מתקרב אלינו כל כך במהלך החג הזה, שהעולם כולו מקבל יותר.

דמיינו לעצמכם  מן גשם שטיפותיו דומות לכוכבים נופלים ! אתם, ארבעת המינים, הנכם היחידים המסוגלים לקלוט את הגשם המיוחד הזה, ולהחדיר אותו לליבם של המנענעים אתכם !

- זו הסיבה שמאגדים אותנו רק בתקופה זו של השנה ?

- בדיוק !

- שפע או לא, אנו מסרבות לרקוד סמבה ! הגשם הזה, שיישאר בשמיים, או ייפול לים, לנו זה לא משנה, איננו מאמינות בזה ! נכון ערבה ?

- בדיוק ! תצטרכו להסתדר בלי...

זוג הערבות לא מספיקות לסיים את המשפט, ומיד מתחילה לנשוב רוח בתוך הסוכה. הרוח מרימה חלק מהמפה הלבנה המכסה את השולחן, מקמטת את יריעות הבד המכסות את הקירות, מנערת את השרשראות הצבעוניות, הדסה נרעדת, ומעלה את שמיכותיה עד הצוואר. הרוח ממשיכה לנשוב. היא מנערת חזק כל כך שתמונתם של ידידינו עומדת להיתלש מהדלת !

- מהר, הבה נחזור לציור לפני שהוא יעוף ! אומרת קטי סוכתי תוך אחיזת הזר בשתי ידיה. החזיקו חזק אני קופצת !

והיא קופצת !

אבל הרוח נושבת חזק יותר, ושתיים מתוך ארבע הסיכות המחזיקות את הציור נתלשות.

עכשיו הציור מתנדנד מלמעלה למטה :

 

 

 

 

 

- מה נעשה, בוכות הערבות. אנחנו שסירבנו שינענעו אותנו...

- קטי, אין לך מה להציע ? מייבבים שלושת ההדסים.

- ידיי תפוסות כרגע, עונה היא, איני יכולה להיוועץ בספר שלי ! אך נדמה לי שקראתי שללולב יש כוח להרחיק רוחות רעות ! ואני נזכרת עכשיו שכתוב שכל  מי שנוטל את הלולב בדבקות, פותח לפניו את דלתות שבע הרקיעים ומוצא עצמו מול כסא הכבוד ! תפילתו מגיעה הישר לבורא העולם ! אם הנכם  מסכימים שננסה, אני מוכנה !

- כן, כן, אנו רוצות זאת, אנו דורשות זאת ! צועקות הערבות במקהלה.

  

קטי סוכתי מתרכזת, מרימה את הלולב, ומתחילה לנענע אותו: קודם מערבה ואז מזרחה, דרומה וצפונה, למטה ואז למעלה, וכל זאת כשהיא מצמידה אותם חזק חזק לליבה כל פעם שהיא מחזירה אותם לעברה. למשוך הכי הרבה שפע לקרבו.

- ריבונו של עולם, היא מתפללת, אנא עשה שתמונתנו לא תיתלש !

מערבולת של אור של בועות סבון של פנינים ושל נוצצים המגיעים היישר מהשמיים, מקיף את קטי סוכתי ואת ארבעת המינים שלה, ואז קרני האור מתרכזות על ליבה של הילדה וחודרות אליו.

- וואו, זה ..., זה ...

- זה מדהים יותר מכל מה שהכרנו עד היום ! מודות ענפי הערבה. סליחה אתרוג וסליחה קטי סוכתי, אתם אלה שצדקתם ! סליחה לולב, וסליחה הדסים. אנו מבינות עכשיו מדוע להיות מאוחדים זה כה חשוב וכה נפלא ! השפע של סוכות הנו הדבר המופלא ביותר מכל הבריאה !

 

רק בבית הכנסת ברגע שבו כל המאמינים, נוטלים את הלולב לארבע רוחות השמים, נזכרת הדסה בחלומה ! היא רואה שוב את מערבולת האור, ואת שמחתם של מי שקיבלו אותו.

ובשל כך, למרות שהיא ילדה קטנה שעדיין איננה בת מצווה, היא מסכימה בשמחה להצעתו של אבא ליטול לולב.

בשובה לסוכה המשפחתית, הדסה רצה לדלת על מנת לוודא שתמונתה היפה עודנה תלויה.

היא נרגעת למראה קטי הקטנה בחיוך על שפתיה, האוחזת עדיין בארבעת המינים.

 

 

 

 

 

 

חג שמח ילדים, ואל תשכחו את השפע הייחודי של סוכות בזמן נטילת הלולב !